רועי נ' הפול - חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע, יליד 1977, נפגע בגופו בתאונת דרכים שאירעה ביום 21/9/06, בה היה מעורב האופנוע בו נהג, ושבו פגע רכב אחר ( להלן – "התאונה" ).

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם קרות התאונה הנ"ל ונסיבותיה, וכי הנתבעת היתה, בזמנים הרלבנטיים, המבטחת של האופנוע הנ"ל.

ד"ר נמרוד רוזן, מומחה מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו כי עקב התאונה הנ"ל לא נגרמה לתובע נכות צמיתה בתחום האורטופדיה.

ב"כ התובע ביקשה למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, וב"כ הנתבעת התנגד לכך. בהחלטה מיום 8/3/09 הוריתי על מינוי מומחה בתחום זה, תוך שציינתי שם כי עוצמת התשתית הראייתית שהניח התובע לבסס בקשה זו אינה גבוהה.

בישיבת 7/6/09 הודיעה ב"כ התובע כי לא הוגשה חוות דעת מומחה בתחום הנפשי, מאחר והתובע לא יכול לשאת בחלקו בשכ"ט המומחה, והודיעה על הסכמת הצדדים להגיש סיכומים בכתב.

ב"כ התובע, בסיכומיה בכתב, טענה כי עקב התאונה הנ"ל נגרמו לתובע סחרחורות, כאבי ראש, בחילות, הקאות, רגישות בכתף ובצוואר, שפשופים בכתף ימין, הגבלה בהרמת יד ימין, כאבים עזים בגב והגבלה וכאבים ברגל ימין, וכן החמרה במצבו הנפשי, כאשר הוא סבל בעברו מדיכאון והתקפי חרדה. כן ציינה את הבדיקות והטיפולים שניתנו לתובע עקב התאונה הנ"ל, לרבות טיפולי פיזיותרפיה, ועתרה לפסוק לתובע בגין הפסד שכר בעבר בסך של 5,950, פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות בעתיד בסך 20,000 ₪, פיצוי גלובלי של 10,000 ₪ בגין עזרת צד ג' – בני משפחתו, פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך 10,000 ₪, פיצוי גלובלי בגין הוצאות נסיעות לעבר ולעתיד בסך 6,000 ₪, וכן פיצוי בגין כאב וסבל על סך 17,871 ₪.

ב"כ הנתבעת, בסיכומיו, טען כי הבדיקות שבוצעו לתובע ביום 21/9/06 בבית החולים וולפסון, לשם הובא לאחר התאונה, נמצאו תקינות, וכך גם הבדיקות הנוירולוגיות שבוצעו בהמשך, לרבות בדיקת ס.ט. ומיפוי עצמות, וכי בבדיקה אורטופדית מיום 3/10/06 נמצאו רגישות קלה ושפשוף שטחי בכתף, כאשר התובע ביצע 13 טיפולי פיזיותרפיה מתוך 23 שנקבעו עבורו. כן ציין כי התובע סבל עוד משנת 2005 מנכות נפשית של 40% בגינה זכאי הוא לתגמולים מהמל"ל. עוד נטען כי מירב הכנסתו של התובע בשנה עובר לתאונה הנ"ל היתה מקצבת המל"ל, בגין נכותו הנפשית כאמור, כאשר שכרו מעבודה בשנים לפני כן היה נמוך ביותר, כאשר בטופס תביעתו לקצבת נכות מהמל"ל מיום 4/11/04, הוא מעולם לא עבד למעלה מחודשיים עד שלושה חודשים ברציפות, בשל מצבו הנפשי. ב"כ הנתבעת טען כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 4,000 ₪, פיצוי בגין אי כושר לעבודה לחודש ימים בסך 1,684 ₪, בעוד שאין לפסוק פיצוי בגין הוצאות נסיעה ורפואה, בהעדר ראיה של התובע להוצאות כאמור, ואין לפסוק פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד, בהעדר נכות רפואית כתוצאה מהתאונה הנ"ל. כן טען כי יש לנכות מהסך הנ"ל את שכ"ט המומחה האורטופדי בו נשאה הנתבעת, בסך 4,851 ₪, ומשכך, יש לפסוק לתובע את היתרה בסך 833 ₪.

לתובע לא נגרמה, עקב התאונה הנ"ל, נכות אורטופדית, כך לפי חוות דעתו של ד"ר רוזן נמרוד.

לא הוגשה חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי, משלא שילם התובע את חלקו בהוצאות המומחה, כפי שהוריתי בהחלטה הרלבנטית. כמו כן, ולאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר רוזן, עולה כי התובע לא תיאר בפני המומחה כי הוא סבל מנכות נפשית עוד משנת 2005, ושבגינה הוא מקבל קצבת נכות מאת המל"ל. בהודעה בכתב מיום 19/1/09 מציין ד"ר רוזן כי לאחר עיון בחוות הדעת הנ"ל, ולאור הצהרת התובע כי הוא מטופל בתרופות פסיכיאטריות ונמצא במעקב פסיכיאטרי, הוא בדעה שיש למנות מומחה בתחום הנפשי. גם בהודעה זו נאמר כי התובע ציין בפני המומחה הנ"ל כי הוא סובל מנכות נפשית שנים לפני התאונה נשוא התביעה וכי נקבעה לו ע"י המל"ל, עוד לפני מועד התאונה, נכות בשיעור של 40% .

התובע צירף לסיכומיו בכתב מסמך רפואי מיום 7/4/09 של ד"ר בכר, מהתחנה לבריאות הנפש, לפיו התובע מוכר למוסד זה משנת 2003, ומתלונן כי מאז התאונה אינו מסוגל לנסוע באופנוע, מסתגר בביתו, וסובל מהפרעות שינה. הרופא מציין שם כי התובע נמצא דכאוני. אציין כי מדובר במסמך שניתן בחלוף כשנתיים וחצי לאחר קרות התאונה נשוא התביעה, כשאין לראות בו חוות דעת רפואית, משלא ניתן ע"י מומחה מטעם בית משפט, כמצוות הדין בהליך מהסוג בפניי. למעלה מן הצורך אציין כי גם האמור במסמך הרפואי הנ"ל אינו מוכיח כי נגרם לתובע נזק נפשי עקב התאונה, והרופא לא מציין שם האם מצבו הנפשי של התובע לפני התאונה היה שונה ממצבו זה לאחר התאונה, או שמא מדובר בממצאים שאובחנו עוד משנת 2003.

לכל אלה, הריני לקבוע כי לא הוכח כי נגרם לתובע נזק נפשי כלשהוא עקב התאונה הנ"ל, ומשלא נגרמה לו כל נכות רפואית כאמור, אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד.

לפי גיליון מיון בית החולים מיום התאונה, 21/9/06, בבדיקתו נמצא התובע במצב כללי טוב, בהכרה מלאה ולא סובל משברים, אם כי אובחנו שפשופים בכתף, ומלבד זאת לא נמצאו סימני חבלה אחרים על גופו. בצילומי רנטגן מיום 21/9/06 לעמוד שדרה צווארי ומותני, וכן למפרק הכתף, לא נמצאו ממצאים כלשהם. לפי אישורים רפואיים שניתנו בהמשך, התלונן התובע על כאבי ראש וכאבים בכתף ובצוואר, ובבדיקה נמצאה רגישות קלה בצוואר ובגב ( אישור רפואי מיום 3/10/06 ). התובע לא נזקק לאשפוז, וכאמור, לא נגרמה לו נכות אורטופדית עקב התאונה הנ"ל. לאור האמור, ולאחר שלקחתי בחשבון את משך הבדיקות והטיפולים הרפואיים להם נזקק עקב התאונה, לרבות טיפולי פיזיותרפיה, אני פוסק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 8,000 ₪.

אני דוחה את התביעה לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, משלא הוגשה כל ראיה להוכיח כי התובע הוציא מכיסו עבור תרופות, בדיקות וטיפולים רפואיים שניתנו לו, ושאינם מכוסים ע"י קופ"ח והמל"ל, לפי הדין.

אומנם, התובע לא הגיש ראיה להוכיח כי שילם, עקב התאונה הנ"ל, הוצאות נסיעה. יחד עם זאת, ולפי המסמכים הרפואיים המצורפים לתביעה ולסיכומים, יש לקבוע כי התובע הגיע למוסדות רפואיים שונים לצורכי בדיקות וטיפולים רפואיים, ומשכך, יש לקבוע כי נגרמו לו הוצאות נסיעה. לא שוכנעתי כי מלבד אותן הוצאות נסיעה שהוציא בעבר, יזדקק הוא להוצאות דומות בעתיד. לכל אלה, ועל דרך ההערכה, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין ראש הנזק זה בסכום של 1,000 ₪.

לא הוגשה ראיה להוכיח כי התובע נזקק לעזרת צד ג', במידה חריגה שתצדיק פסיקת פיצוי כאמור, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין ראש נזק זה. על כן, התביעה לראש נזק זה נדחית.

התובע טוען כי עובר לתאונה החל הוא לעבוד בנגריה, אותה עזב לאחר קרות התאונה, עקב אי נזקי הגוף שנגרמו לו ואי יכולתו לשוב לעבודה. לפי תשובתו בתצהיר תשובות לשאלון ( נספח ג לסיכומים ), במענה לשאלה מס' 17 , הצהיר התובע כי עובר לתאונה החל לעבוד בנגריה, שלא מטעם המל"ל. לתמיכה בהצהרה זו, צירף לסיכומיו תלושי שכר מאת מקום העבודה, נגריית חמד בתל-אביב, לחודשים יוני 2006, יולי 2006 וספטמבר 2006. שכרו הממוצע של התובע לשלושת החודשים הנ"ל, לפי המפורט בתלושים, עמד על סך כ- 1,533 ₪. יש בתלושי השכר הנ"ל כדי לאמת את הצהרתו הנ"ל של התובע לפיה הוא אכן עבד במקום העבודה הנ"ל, מספר חודשים לפני אירוע תאונה נשוא התביעה. לפי אישורי המחלה המצורפים לסיכומיו ( נספח ד' ), התובע נעדר מהעבודה מיום 22/9/06 ועד ליום 31/12/06, היינו, למשך שלושה חודשים ו- 10 ימים. הנתבעת לא סתרה את טענת התובע לעניין עבודתו עובר לתאונה בנגרייה הנ"ל, את היקף שכרו אז, ואת תקופת אי הכושר שנקבעה ע"י רופא. על כן, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה פיצוי בסך 5,100 ₪.

על כן, סה"כ הפיצויים המגיעים לתובע מהנתבעת עומד על 14,100 ₪.

הנתבעת מבקשת לחייב את התובע להשיב לה את הוצאות שכ"ט המומחה ששילמה, משקבע המומחה, ד"ר רוזן, כי לא נגרמה לתובע נכות אורטופדית עקב התאונה. עיינתי בהחלטה מישיבת יום 14/7/08, ולא מצאתי כי הצדדים הצהירו שם על הסכמה לחייב את התובע להשיב לנתבעת הוצאות המומחה במידה ולא תיקבע נכות רפואית ע"י המומחה. יחד עם זאת, מצאתי כי בהחלטה שם הוריתי כי הנתבעת " תישא בשלב זה " בהוצאות המומחה, כך שאין בקשתה כיום משוללת יסוד, מה עוד ואין להתעלם ממסקנות המומחה לכך שלתובע לא נגרמה נכות אורטופדית עקב התאונה. באיזון בין כלל האמור, ובהתחשב בנזקי הגוף שאובחנו עקב התאונה לרבות שפשופים בכתב, הגבלה בתנועות צוואר גב וכתף, וכאבי הראש, אשר ביססו במידה מספקת את מינוי המומחה הרפואי, מצאתי כי יש להטיל את הוצאות המומחה הנ"ל על שני הצדדים, בחלקים שווים.

לפי סיכומי הנתבעת, היא שילמה למומחה, ד"ר רוזן, שכר טרחה בסך של 4,851 ₪.